1
דבר־יהוה אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃
2
שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃
3
כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ׃
4
ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃
5
בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃
6
ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃
7
וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתןן זונה קבצה ועד־אתןן זונה ישובו׃
8
על־זאת אספדה ואילילה אילכה [כ= שילל] [ק= שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃
9
כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃
10
בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [כ= התפלשתי] [ק= התפלשי]׃
11
עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאןן מספד בית האצל יקח םכם עמדתו׃
12
כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃
13
רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃
14
לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃
15
עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃
16
קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃ ס
