1
הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם׃
2
והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים׃
3
והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם׃
4
ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה׃
5
בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה׃
6
כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו׃
7
ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו׃
8
ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו׃
9
וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם׃
10
בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו׃
11
עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃
12
כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל׃
13
ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן׃
14
ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות׃
15
ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה׃
16
ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה׃
17
ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃
18
והאלילים כליל יחלף׃
19
ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃
20
ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים׃
21
לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃
22
חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא׃
