1
דברי נחמיה בן־חכליה ויהי בחדש־[כ= כסלו] [ק= כסליו] שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה׃
2
ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על־היהודים הפליטה אשר־נשארו מן־השבי ועל־ירושלם׃
3
ויאמרו לי הנשארים אשר־נשארו מן־השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש׃
4
ויהי כשמעי את־הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים׃
5
ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃
6
תהי נא אזנך־קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל־תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יוםם ולילה על־בני ישראל עבדיך ומתודה על־חטאות בני־ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית־אבי חטאנו׃
7
חבל חבלנו לך ולא־שמרנו את־המצות ואת־החקים ואת־המשפטים אשר צוית את־משה עבדך׃
8
זכר־נא את־הדבר אשר צוית את־משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים׃
9
ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם־יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם [כ= והבואתים] [ק= והביאותים] אל־המקום אשר בחרתי לשכן את־שמי שם׃
10
והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה׃
11
אנא אדני תהי נא אזנך־קשבת אל־תפלת עבדך ואל־תפלת עבדיך החפצים ליראה את־שמך והצליחה־נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך׃ ף
